מגיל צעיר הייתי פעילה בתנועת נוער ואני סבורה ובטוחה שמערכת החינוך הבלתי פורמלי היא שעיצבה את מי שאני היום. לאחר שירותי בצבא עבדתי כשנתיים בחינוך הבלתי פורמלי כמרכזת שבט כרמל בתנועת הצופים בחיפה. אמונתי היא שהחינוך הבלתי פורמלי בא להשלים את החינוך הפורמלי ולתת שוויון הזדמנויות לכל ילדה וילד. לגלות את החזקות והפוטנציאל של כל אחד מהילדים, לחזק אותם ולפתח אצלם כישורים. שאיפתי היא שכל ילד יחווה את החינוך הבלתי פורמלי וימצא את המקום השלם שלו בחברה בה הוא נמצא.  הלימודים זימנו לי פלטפורמה מאתגרת של פסיפס אנושי בו נשמעות דעות שונות, תפיסות אחרות, תרבויות, מנהגים. הצצה לעולמות שלא פגשתי בעבר. 
אחת החוויות הכי משמעותיות שחוויתי בתכנית עד כה היו הסמינרים - מפגש עם דמויות בכירות ומובילות במערכת החינוך, דמויות מעוררות השראה.   הייתי רוצה לראות במנהל בית הספר כמחנך ומוביל קהילתי כלומר, בית הספר הוא "הדבק" הקושר אנשים זה לזה ולארגון, יוצר תחושת שליחות ותקווה ומבסס את הפעילות היום-יומית שלו על עמדות מוסריות וערכיות. חשוב לי שמנהל בית הספר יראה בחזונו את החינוך הבלתי פורמלי כחלק בלתי נפרד מהחינוך הפורמלי, ראיית הילד באופן הוליסטי לאורך כל שעות היום ונתינת מענים רלוונטיים וזאת על ידי הכשרת הצוותים הבין-מקצועיים, עיצוב זירות והזדמנויות מרובות לשיחות שיתוף מקצועיות בין כל המטפלים והמחנכים המקיפים את המעגלים של הילד. כמו כן, חשוב לתעדף ולתת תקציבים לחינוך הפורמלי והבלתי פורמלי.

אני מזמינה אנשים להצטרף לתכנית במידה והם בעלי אידאולוגיה חינוכית, רצון לשנות, להשפיע ולהיטיב עם החברה הישראלית. שמתאפיינים באמפתיה, אחריות, סבלנות, פתיחות לקבלת ביקורת, שמהווים דוגמה ויכולת עמידה בפני קבוצה

התואר הראשון שלי הינו בארכיטקטורה ובינוי ערים מהטכניון ואני בעלת רקע בהנדסה אזרחית. השנה זוהי שנתי הראשונה לתואר שני במסלול לאסטרטגיה ותכנון אורבני בטכניון במסגרת תכנית הצוערים. 

היה לי חלום לעסוק בתכנון ובינוי עוד מכיתה ד'. כשהתקבלתי ללימודי ארכיטקטורה ובינוי ערים הייתי אחרי שנתיים של התנדבות בעמותת אופקים לעתיד- קהילת ג'וליס. במסגרת התנדבותי הובלנו יחד כמה פרויקטים בשיתוף פעולה עם מחלקות שונות ברשות המקומית: הנדסה, רווחה, חינוך ועוד. הרגשתי שזה מרחיב לי את האופקים לסוגיות שמצריכות יוזמה והתערבות לטובת הקהילה ואיכות החיים של האנשים. במהלך הלימודים שמתי לב יותר לסביבה בה אני חיה ולהשוות, ניסיתי להבין את הסיבות לקיומם של דברים ואיך ניתן לשפר ולשמר כי למרות הכל יש לנו גם מלא דברים טובים ואני מאוהבת באווירת הכפר. 
חווית הלימודים היא עבורי אחת המעניינות, המעשירות והמאתגרות שחוויתי בחיי. לא אגיד שזה קל, אבל כשזה מתחבר לשאיפות זה זורם, וכשחושבים על המטרה, מתגברים על המכשולים שבדרך. תכנית ההכשרה שמלווה את התכנית בעיניי היא הדובדבן שבקצפת, יום אחד בשבוע לצאת לשטח להרחיב אופקים, ולראות את כל התרחישים מולנו זה נפלא ומאפשר ללמוד בדרך הכי מהנה ומעניינת. 
רגע ממש ייחודי עבורי שקרה בהכשרה, לא היחיד אבל באמת מיוחד, היה כשדיברנו לראשונה עם "צוער בהשמה", מישהו שכבר יצא לשטח עם הכלים שרכש מהתכנית, שם הרגשתי עד כמה ההכשרה והליווי של התכנית הם משמעותיים. בנוסף לכך, רשת העמיתים שקיימת בתכנית גורמת להרגשה שאנחנו במסלול שמרחיב את מעגלי ההשפעה, ויוצר מעורבות חברתית רחבה ומשמעותית. 

בעתיד, בהשמה ואחרי ההשמה, יש לי מטרה קודם כל לתרום לכפר שלי. מתוך אכפתיות ואהבה למקום בו נולדתי, אני רואה בו מקום עשיר שעוד לא גילו את הפוטנציאל שלו! אני חושבת שצריך קודם כל להבין מה הצורך של התושבים, לגבש תובנות ולשקם את האמון במטרה ליצור איכות חיים טובה ולספק את כל צרכיהם. התרומה שלי תהיה בתחום תכנון ועיצוב הכפר ובתחום תיאום ותכנון תשתיות ואני חולמת להיות שותפה בתכנון התב"ע .

העתידית. בעתיד, אני מתכוונת להצטרף למיזם הלאומי 265 - דיגיטציה ברשויות המקומיות.

ממליצה על התכנית בעיקר לאנשים שזורם בהם הרצון לשפר את רמת החיים בפריפריה, הגאוגרפית והחברתית. לאלה שמאמינים בשוויון הזדמנויות, ושבוער בהם הצורך להוביל שינוי משמעותי.